תנ"ך על הפרק - ויקרא ט - צרור המור

תנ"ך על הפרק

ויקרא ט

99 / 929
היום

הפרק

היום השמיני למילואים

וַיְהִי֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֔י קָרָ֣א מֹשֶׁ֔ה לְאַהֲרֹ֖ן וּלְבָנָ֑יו וּלְזִקְנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃וַיֹּ֣אמֶר אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קַח־לְ֠ךָ עֵ֣גֶל בֶּן־בָּקָ֧ר לְחַטָּ֛את וְאַ֥יִל לְעֹלָ֖ה תְּמִימִ֑ם וְהַקְרֵ֖ב לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃וְאֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל תְּדַבֵּ֣ר לֵאמֹ֑ר קְח֤וּ שְׂעִיר־עִזִּים֙ לְחַטָּ֔את וְעֵ֨גֶל וָכֶ֧בֶשׂ בְּנֵי־שָׁנָ֛ה תְּמִימִ֖ם לְעֹלָֽה׃וְשׁ֨וֹר וָאַ֜יִל לִשְׁלָמִ֗ים לִזְבֹּ֙חַ֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וּמִנְחָ֖ה בְּלוּלָ֣ה בַשָּׁ֑מֶן כִּ֣י הַיּ֔וֹם יְהוָ֖ה נִרְאָ֥ה אֲלֵיכֶֽם׃וַיִּקְח֗וּ אֵ֚ת אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה מֹשֶׁ֔ה אֶל־פְּנֵ֖י אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וַֽיִּקְרְבוּ֙ כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה וַיַּֽעַמְד֖וּ לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה זֶ֧ה הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה תַּעֲשׂ֑וּ וְיֵרָ֥א אֲלֵיכֶ֖ם כְּב֥וֹד יְהוָֽה׃וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קְרַ֤ב אֶל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ וַעֲשֵׂ֞ה אֶת־חַטָּֽאתְךָ֙ וְאֶת־עֹ֣לָתֶ֔ךָ וְכַפֵּ֥ר בַּֽעַדְךָ֖ וּבְעַ֣ד הָעָ֑ם וַעֲשֵׂ֞ה אֶת־קָרְבַּ֤ן הָעָם֙ וְכַפֵּ֣ר בַּֽעֲדָ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה יְהוָֽה׃וַיִּקְרַ֥ב אַהֲרֹ֖ן אֶל־הַמִּזְבֵּ֑חַ וַיִּשְׁחַ֛ט אֶת־עֵ֥גֶל הַחַטָּ֖את אֲשֶׁר־לֽוֹ׃וַ֠יַּקְרִבוּ בְּנֵ֨י אַהֲרֹ֣ן אֶת־הַדָּם֮ אֵלָיו֒ וַיִּטְבֹּ֤ל אֶצְבָּעוֹ֙ בַּדָּ֔ם וַיִּתֵּ֖ן עַל־קַרְנ֣וֹת הַמִּזְבֵּ֑חַ וְאֶת־הַדָּ֣ם יָצַ֔ק אֶל־יְס֖וֹד הַמִּזְבֵּֽחַ׃וְאֶת־הַחֵ֨לֶב וְאֶת־הַכְּלָיֹ֜ת וְאֶת־הַיֹּתֶ֤רֶת מִן־הַכָּבֵד֙ מִן־הַ֣חַטָּ֔את הִקְטִ֖יר הַמִּזְבֵּ֑חָה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃וְאֶת־הַבָּשָׂ֖ר וְאֶת־הָע֑וֹר שָׂרַ֣ף בָּאֵ֔שׁ מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶֽה׃וַיִּשְׁחַ֖ט אֶת־הָעֹלָ֑ה וַ֠יַּמְצִאוּ בְּנֵ֨י אַהֲרֹ֤ן אֵלָיו֙ אֶת־הַדָּ֔ם וַיִּזְרְקֵ֥הוּ עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב׃וְאֶת־הָעֹלָ֗ה הִמְצִ֧יאוּ אֵלָ֛יו לִנְתָחֶ֖יהָ וְאֶת־הָרֹ֑אשׁ וַיַּקְטֵ֖ר עַל־הַמִּזְבֵּֽחַ׃וַיִּרְחַ֥ץ אֶת־הַקֶּ֖רֶב וְאֶת־הַכְּרָעָ֑יִם וַיַּקְטֵ֥ר עַל־הָעֹלָ֖ה הַמִּזְבֵּֽחָה׃וַיַּקְרֵ֕ב אֵ֖ת קָרְבַּ֣ן הָעָ֑ם וַיִּקַּ֞ח אֶת־שְׂעִ֤יר הַֽחַטָּאת֙ אֲשֶׁ֣ר לָעָ֔ם וַיִּשְׁחָטֵ֥הוּ וַֽיְחַטְּאֵ֖הוּ כָּרִאשֽׁוֹן׃וַיַּקְרֵ֖ב אֶת־הָעֹלָ֑ה וַֽיַּעֲשֶׂ֖הָ כַּמִּשְׁפָּֽט׃וַיַּקְרֵב֮ אֶת־הַמִּנְחָה֒ וַיְמַלֵּ֤א כַפּוֹ֙ מִמֶּ֔נָּה וַיַּקְטֵ֖ר עַל־הַמִּזְבֵּ֑חַ מִלְּבַ֖ד עֹלַ֥ת הַבֹּֽקֶר׃וַיִּשְׁחַ֤ט אֶת־הַשּׁוֹר֙ וְאֶת־הָאַ֔יִל זֶ֥בַח הַשְּׁלָמִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לָעָ֑ם וַ֠יַּמְצִאוּ בְּנֵ֨י אַהֲרֹ֤ן אֶת־הַדָּם֙ אֵלָ֔יו וַיִּזְרְקֵ֥הוּ עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב׃וְאֶת־הַחֲלָבִ֖ים מִן־הַשּׁ֑וֹר וּמִן־הָאַ֔יִל הָֽאַלְיָ֤ה וְהַֽמְכַסֶּה֙ וְהַכְּלָיֹ֔ת וְיֹתֶ֖רֶת הַכָּבֵֽד׃וַיָּשִׂ֥ימוּ אֶת־הַחֲלָבִ֖ים עַל־הֶחָז֑וֹת וַיַּקְטֵ֥ר הַחֲלָבִ֖ים הַמִּזְבֵּֽחָה׃וְאֵ֣ת הֶחָז֗וֹת וְאֵת֙ שׁ֣וֹק הַיָּמִ֔ין הֵנִ֧יף אַהֲרֹ֛ן תְּנוּפָ֖ה לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה מֹשֶֽׁה׃וַיִּשָּׂ֨א אַהֲרֹ֧ן אֶת־ידויָדָ֛יואֶל־הָעָ֖ם וַֽיְבָרְכֵ֑ם וַיֵּ֗רֶד מֵעֲשֹׂ֧ת הַֽחַטָּ֛את וְהָעֹלָ֖ה וְהַשְּׁלָמִֽים׃וַיָּבֹ֨א מֹשֶׁ֤ה וְאַהֲרֹן֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וַיֵּ֣צְא֔וּ וַֽיְבָרֲכ֖וּ אֶת־הָעָ֑ם וַיֵּרָ֥א כְבוֹד־יְהוָ֖ה אֶל־כָּל־הָעָֽם׃וַתֵּ֤צֵא אֵשׁ֙ מִלִּפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וַתֹּ֙אכַל֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ אֶת־הָעֹלָ֖ה וְאֶת־הַחֲלָבִ֑ים וַיַּ֤רְא כָּל־הָעָם֙ וַיָּרֹ֔נּוּ וַֽיִּפְּל֖וּ עַל־פְּנֵיהֶֽם׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
ויהי ביום השמיני. לפי שלמעלה אמר ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים עד יום מלאת ימי מלואיכם. אמר בכאן שאחר שנשלמו אלו השבעה ימים קראם לסוד נרמז ביום השמיני. אשר עליו רמז עד יום ימי מלואיכם. וזהו ביום השמיני הנזכר למעלה. ויפה אמרו קדמוננו ז"ל שהוא יום הידוע. הוא ר"ח ניסן שבו הוקם המשכן ונטל י' עטרות השנויות בסדר עולם. וזה רמז על מה שאמרו כי אחר שעברו שבעה ימי המילואים שבו נתבסם העולם ונתמלאה חסרונו. שמיני למילואים הוא יום ראשון וראש חדש ראשון. וזה היום תחלת כל המעשים. ובו ביום חזרו העטרות למשכן. שבו נתקיים העולם שנברא בעשרה מאמרות. שהם כנגד עשרת הדברות. שהם עשרה עטרות. שהם סדרו של עולם וקיומו. כאומרו אם לא בריתי יומם ולילה כו'. ולכן כמו שבבריאת העולם עיקר שכינה בתחתונים היתה. כן אמר בכאן כי היום השם נראה אליכם כמו שהיה בראשונה. ולכן זה היום היה ראשון לכהונה וראשון לעבודה. שבו הקריבו קרבנות צבור גם כן. וראשון לירידת האש. וראשון לשכון שכינה בישראל בסבת הקרבנות. כאומרם עורי צפון וכו' זו עולה שנשחטה בצפון. ובואי תימן שלמים שנשחטו בדרום. הפיחי גני זה אהל מועד. יזלו בשמיו זו קטורת הסמים. יבא דודי לגנו זו שכינה שירדה באהל מועד. ויאכל פרי מגדיו אלו הקרבנות. ולהודיעם זה קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל לחלוק להם כבוד. כי בכל מקום שהשכינה שורה חולק להם כבוד. בסנה לך ואספת את זקני ישראל. במצרים ובאת אתה וזקני ישראל. ובסיני עלה אל השם אתה ואהרן ושבעים מזקני ישראל: קח לך עגל בן בקר לחטאת. להורות כי הקרבנות הראשונים של שבעה ימי המילואים. לא היו עליו אלא על אדם הראשון ובניו. ואלו הקרבנות היו שלו. וזהו קח לך עגל בן בקר לחטאת. לטהר אותך מהחטאת הידוע. וכן בעם שעיר עזים לחטאת העגל. ולחטאת שעיר עזים של יוסף. וכולכם צריכין ליטהר. לפי שהיום השם נראה אליהם. באמצעות אהרן המשרת. ולכן אמר קרב אל המזבח ועשה את חטאתך. אחר שכבר נתקרבת אל השי"ת בלבישת הבגדים. כדכתיב ויקרב את אהרן ואת בניו. כמו שנאמר לו ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך. ולכן קרב אל המזבח ועשה את חטאתך ואת עולתיך. קרב כי אתה נבחרת מכל ישראל. קרב בלב שמח ובנפש חפצה. את חטאתך לכפר ממך כל חטא בראשונה. וזהו אומרו וכפר בעדך. כדי שתהי' עולתך מקובלת. ותהיה זכאי לכפר בעד העם. ולכן החטאת קודמת לעולה. לפי שהחטאת היא חובה והעולה נדבה. ובכל מקום החובה קודמת לנדבה. ועוד שהחטא צריך כפרה וקודם שיקריב קרבן נדבה. ראוי שיהיה מכופר קודם שיבא לכפר על העם. ורבותינו ז"ל אמרו וכפר בעדך ובעד העם. קרבן אהרן מכפר על הכהנים ועל העם. וקרבן ישראל אינו מכפר אלא עליהם לבד. ואחר שגמר כל הקרבנות. ואמר וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם. אחר כך וירד מעשות החטאת הוא מוקדם. ואם הוא כסדרו יאמר וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם. לרמוז כי אחר שעשה הקרבנות רצה להסתייע מזכות ישראל שהוא זכות הרבים לעוזרו בהן. וזהו ויברכם. שברכם ונתכוון בהם. ואז וירד מעשות קרבנותיו. וזהו וישא אהרן את ידיו אל העם. כמי שאומר שנשא ידיו ועיניו אל העם ולקחם לפניו. כמו המברך שמשים המתברך לפניו. ולכן חזר לומר ויצאו ויברכו את העם. לפי שעדיין לא ברכו אותם: ואמר ויבא משה ואהרן אל אהל מועד. ליטול רשות מהשם יתברך שיסכים על ידן. וזהו ויצאו שיצאו ברשות ויברכו את העם. ורבותינו אמרו למה נכנס. ללמדו הברכה כשיברך אל העם. כה תברכו את בני ישראל. וזהו אומרו ויצאו ויברכו את העם. ומיד וירא כבוד ה' אל כל העם וזהו רמז על מה שכתבתי למעלה שבקש זכות הרבים. שבשבילם ירדה השכינה. וזהו וירא כבוד ה' אל כל העם. בשביל כל העם. ומיד ותצא אש מלפני ה' וירא כל העם כבוד ה' וירונו. ונתנו הודאה להש"י ויפלו על פניהם. כי יראו מהביט אל האלהים:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך